אחד הפוסטים הכי ראשונים שכתבתי באתר זה נקרא "חדשנות – לא רק דיגטציה", ואכן בשנים האחרונות במסגרת ההכשרות, ההרצאות ותהליכי הייעוץ שלי אני תמיד מדגישה שפיתוח טכנולוגיות זה חשוב, אך לא כל הסיפור.
תארו לכם את ההתרגשות עם כך, שעכשיו יש לי גושפנקא מחקרית ממוסדת מאחורי הטענה הזו. בשנה האחרונה עמלנו – אני והצוות במכון הישראלי לדמוקרטיה יחד עם קולגות מאגף אסטרטגיה במשרד הכלכלה על מחקר מקיף לגבי הטמעת חדשנות בסקטור העסקי, ככלי לצמיחה מכלילה. ויש דוח, ויש ממצאים, ואפילו היתה השקה מרגשת בכנס אלי הורוביץ.
בואו נתחיל מההתחלה – מה זו חדשנות?
בספרות ישנן יותר מ-40 הגדרות לחדשנות.
בשדה העסקי, בהשראת הטבלה המחזורית שעזרה להבין את היסודות בטבע באופן שיטתי ואמין, החליטו מייסדי חברת ייעוץ החדשנות Doblin בשנת 1998 לבחון אם יש "טבלה מחזורית" לחדשנות. הם אספו כ-2000 דוגמאות מוצלחות מענפי תעשיה ושירותים מגוונים, מחברות בינלאומיות גדולות ובתי עסק קטנים יותר, מיזמים חברתיים ואפילו מערכת הכבישים הבין-עירוניים בארה"ב (שנתפסה כחדשנית לתקופה). הממצאים הללו פורסמו וידועים מאז כ"עשרת סוגי החדשנות".
בהקשר שלנו, אימצנו את ההגדרה של מדריך אוסלו שקובע כי חדשנות הינה: "חידוש או שיפור של תהליך או מוצר, ששונה באופן מהותי מהתהליכים או המוצרים הקודמים של העסק, ושנעשה זמין למשתמשים פוטנציאליים (תוצר) או לשימוש בידי העסק עצמו (תהליך)".
למעשה, לאור הגדרה זו ניתן לשרטט מפת חדשנות המבוססת על מטריצה של ארבעה רבעים, כמוצג בתרשים מטה. כאשר הציר האופקי מתייחס לשאלה אם החדשנות נוגעת להיבט טכנולוגי או לא, והציר האנכי האם מדובר בהמצאה חדשה באופן כללי לשוק, או בהטמעה של המצאה קיימת (=חדש עבור הפירמה הספציפית). ההגדרה הבין-לאומית המרחיבה פותחת פתח להכלל בהגדרת החדשנות להמצאה או הטמעה של חדשנות תהליכית-ארגונית שאינה טכנולוגית, וכן להטמעה של חדשנות טכנולוגית קיימת (שלושת הרבעים הממוסגרים בתרשים).
למה זה חשוב?
מדינת ישראל נהנית ממגזר הייטק חדשני מהגדולים והמוצלחים בעולם, המהווה כ-10% מהתעסוקה במשק. יחד עם זאת, אומת הסטארט-אפ לא יכולה להשלים עם חדשנות המשמשת רק מיעוט מענפיה הכלכליים; זהו אינטרס לאומי כי החדשנות תוביל להעלאת הפריון והשכר גם בקרב 90% מהמועסקים בענפי המשק האחרים. ביסוד מחקר זה עומדת התפיסה לפיה חלחול של חדשנות (טכנולוגית ולא-טכנולוגית) לענפי הכלכלה המסורתיים תהווה זרז לסגירת פער הפריון בין ישראל למדינות מפותחות אחרות.
"הכלכלה הדואלית" המתקיימת כיום בישראל פוגעת בשני המשתנים המקרו-כלכליים החשובים ביותר במדיניות כלכלית: היא פוגעת בצמיחה – חלקי המשק שאינם בהייטק אינם מממשים את פוטנציאל הצמיחה הגלום בהם . בנוסף, היא מגדילה אי-שוויון ומותירה מאחור את מרבית המשק ושוק העבודה שאינם נהנים מפירותיה.
חדשנות כמנוע צמיחה
אסטרטגיות הצמיחה והפיתוח הכלכלי-חברתי של מרבית מדינות העולם מדגישות את החדשנות כגורם מרכזי בהעלאה של פריון העבודה (OECD, 2019), ובהבטחת צמיחה מכלילה ובת קיימא, המצמצמת פערים חברתיים.
כדי להתמודד עם מורכבות המשימה ותפקידה המרכזי של חדשנות ביצירת מגוון תועלות כלכליות וחברתיות, המליץ ה-OECD כבר ב- 2010 למדינות לאמץ אסטרטגיית חדשנות קוהרנטית שמשקפת את התפיסה של "ממשלה אחת" (whole-of-government approach) ולהגדיר מטרות לטווח בינוני וארוך (OECD, 2010). דוח ה-OECD לא נוגע לכלי מדיניות ספציפיים לעידוד חדשנות, אלא לצורך בחשיבה הוליסטית רחבה לקביעת כיוון פעולה כלל ממשלתי במאמצי חדשנות. מסמך ההמלצות עודכן פעם נוספת בשנת 2015, והוספו לו מימדים של חשיבות אסטרטגיות חדשנות בראי אתגרים גלובליים משמעותיים.
ואכן, מדינות שונות אימצו אסטרטגיות חדשנות ששמות דגש על יעדים לאומיים, תעדוף מטרות וחוזקות של המשק. האסטרטגיות שונות זו מזו בהיקף ובעומק. כך, בחלק מהמדינות אסטרטגיית החדשנות מתמקדות ב מעבר מלו-טק להיי-טק ( גרמניה , סין ), אל מול חדשנות בשירותים (קנדה), דרך קידום מדע בסיסי וטכנולוגיה (יפן), דרך התמקדות באתגרים חברתיים וסביבתיים מרכזיים (שוודיה, בריטניה), דרך התמקדות ביתרון היחסי התחרותי בחדשנות (ארה"ב, אירלנד) ועד פיתוח רשתות ואקו-סיסטם לחדשנות (פינלנד). אסטרגיית חדשנות לאומית אינה שמורה רק למדינות מפותחות עם קידמה טכנולוגית, וגם מדינות מתפתחות מאמצות אסטרטגיית חדשנות כדי לעלות במעלה הגרם של שרשרת ערך גלובלית ואימוץ טכנולוגיות מתקדמות קיימות (מלזיה, ויאטנאם). בחלק מהמדינות הן מתמקדות בסקטורים מסויימים (בריטניה, הולנד) ואילו באחרות ישנה אסטרטגיה הוליסטית רחבה (איחוד האמירויות) שמסתכלת על יצירת חדשנות גם בממשלה, גם בתעשיה, גם בשירותים ובעיקר באקו-סיסטם.
ממצאים עיקריים של המחקר
מחקרנו מעלה מספר ממצאים מעניינים:
ראשית, החסמים המרכזיים הן לחדשנות טכנולוגית (דיגיטציה) והן לחדשנות לא-טכנולוגית (ארגונית) עבור עסקים בישראל הנם: מחסור בעובדים מיומנים, מחסור בידע בדבר הפתרונות הקיימים ונגישות למקורות מימון. שיתוף הציבור העלה גם את האתגר הפנים-ארגוני ואת ההיבט ההתנהגותי-פסיכולוגי העומד בפני הטמעה של חדשנות משני הסוגים. מהתמונה המוצגת עולה כי פרט לחסמים חיצונים שמוזכרים לעיל, הטמעה של חדשנות כרוכה באי-ודאות, שחרור תפיסות שמרניות והסרת התנגדויות לשינוי בתוך העסק עצמו.
שנית, שני סוגי החדשנות משלימים זה את זה. למעשה, חדשנות טכנולוגית יכולה למצות את מלוא הפוטנציאל שלה רק בהינתן השקעה מספקת בחדשנות לא-טכנולוגית. התנועה קיימת בשני הכיוונים – הטרנספורמציה הדיגיטלית, כמו כל שינוי טכנולוגי, דורשת לא רק הטמעת טכנולוגיות אלא גם השקעות משלימות שפירמות צריכות לבצע בתהליכים חדשים – בניהול, שינויים ארגוניים, נהלי עבודה, עיצוב ומודלים עסקיים חדשים. וכך גם, הטמעה של מודלים חדשים לניהול או שיווק פעמים רבות יגבירו את הסיכוי למערכות דיגיטליות חדשות בעסק.
שלישית, המדינות המפותחות אימצו הגדרה רחבה לחדשנות במסגרת האסטרטגיה הלאומית שלהן, ולכן הן: 1. מודדות חדשנות רחבה בסקר לאומי רשמי ותקופתי; 2. מפעילות מגוון תוכניות תמיכה ותמריצים לעידוד חדשנות במובנה הרחב (לא רק מו"פ טכנולוגי). חלקן מוכוונות לסוג מסוים של חדשנות, וחלקן שמות דגש על ההיבטים המשלימים של סוגי החדשנות השונים.
אז מה עושים? כיצד ניתן לקדם את הנושא?
טוב ששאלתם, גיבשנו רשימה של המלצות מדיניות – כיצד על המדינה לפעול לקידום תפיסה רחבה של חדשנות, יצירת תמריצים לענפים שונים במשק, מדידה שיטתית ובעיקר פתרון חסמים מרכזיים.
I. אימוץ אסטרטגית חדשנות רחבה
כך שתכלול גם הטמעה של טכנולוגיה קיימת וגם עידוד חדשנות לא-טכנולוגית (ארגונית) – ניתן לעשות זאת במסגרת הערכת המצב האסטרטגית של הממשלה, החלטת ממשלה או בדרך אחרת. תפיסה רחבה זו נועדה לקדם חדשנות בכלל ענפי המשק, תוך מתן דגש על תרומתה לצמצום פערי הפריון במשק (במונחי תוצר לעובד) ולקידום החזון של צמיחה מכלילה. זאת לצד המשך קידום המו"פ הטכנולוגי ("הקטר של המשק").
II. פיתוח מדידה שיטתית ורשמית של החדשנות במובנה הרחב
מומלץ לפעול לבניית סקר חדשנות ישראלית כחלק מהסטטיסטיקה הרשמית של ישראל, שיעמוד בסטנדרט המדידה המקובל במדינות ה- OECD ויבוצע ע"י הלמ"ס. איסוף הנתונים צריך להיות מתמשך וחזרתי, כדי לאפשר לא רק צילום תמונת מצב ברגע נתון, אלא בחינת מגמות וכיוונים כדי לעצב מדיניות ותמריצים להגברת חדשנות במשק. לאור זאת, יש לייעד לביצוע הסקרים תקצוב ממשלתי רב שנתי. הניסיון הבינלאומי מצביע כי הדרך הטובה ביותר (ה-best practice) למדידת חדשנות מתבססת על המתודולוגיה
המלצות אופרטיביות לפיתוח אקו-סיסטם בכלל ענפי המשק
III. קידום החדשנות בכלל ענפי המשק לצמצום פערי פריון – כיום חלק ניכר מהתוכניות הממשלתיות לקידום חדשנות בישראל ממוקדות בענפי התעשייה וההייטק. אבחנה זו מייצרת העדר תמריצים וכלי מדיניות תומכים לקידום חדשנות ביתר ענפי המשק (ובפרט בענפי המסחר והשירותים). מומלץ, אם כן, לשנות את הנחת המוצא ולתמרץ חדשנות במשק לא על בסיס העדפה ענפית אלא על בסיס תרומתה להעלאת הפריון (במונחי תוצר לעובד). בעת גיבוש כלי הסיוע יש לשים לב להבדלים באופי החדשנות בין ענפים שונים ולפי גודל העסק ולהתאים את כלי הסיוע הממשלתי אליהן.
IV. גיבוש תכניות ענפיות להעלאת פריון העבודה ולקידום החדשנות – מוצע לפעול ליצירת תכניות אופרטיביות לענפים השונים, זאת בשיתוף עם הארגונים היציגים של הענף הרלוונטי וכלל השותפים בממשלה ובמשק, אשר יתנו מענה ייחודי לענפים המאופיינים בפריון נמוך.
V. תמיכה ביוזמות לעידוד חדשנות ופריון מ"השטח" כהשלמה לפעילות הישירה של המדינה – מוצע כי חלק מהתמריצים הממשלתיים לעידוד חדשנות בהגדרתה הרחבה יבוזרו להצעות מהשטח (Bottom-up), תוך מדידת האפקטיביות של היוזמות , באופן שיוכל לאתר את הגישות שמצליחות לייצר שינוי ובהמשך להרחיבן כתוכנית ממשלתית רחבה. המלצה זו נשענת על תפיסה של "חדשנות פתוחה" מצד המדינה, ומתבססת על הניסיון הבריטי של היפוך הפירמידה (The Business Basics Programme)
VI. הקמת פורום בינמשרדי לקידום חדשנות בענפים מסורתיים – לאור ריבוי של שחקנים ממשלתיים שעוסקים בצורה ישירה או עקיפה בחדשנות מומלץ להקים פורום ממשלתי רחב שיעסוק בסנכרון, יהיה אחראי להפצת ידע רלוונטי, למידת עמיתים ויצירת שיתופי פעולה.
VII. הסרת חסמים מרכזיים בהטמעת חדשנות – בסקר עסקים שערך המכון הישראלי במהלך מרץ-אפריל 2022אותרו שלושה חסמים מרכזיים עבור עסקים במאמציהם לקידום חדשנות בעסק : מחסור בעובדים מיומנים, מחסור בידע בדבר הפתרונות הקיימים בשוק וגישה למקורות מימון.– לפיכך מומלץ לפתח תוכניות להתמודדות עם החסמים, בדגש על לקדם הכשרות של עובדים עם מיומנויות לתחומי החדשנות, יצירת תשתיות ידע ענפיות ורשתיות ופתרונות מימון דיפרנציאליים.
VIII. פיתוח תמריצים ואקו-סיסטם מקומי בפריפריה – מומלץ בנוסף לכלי המדיניות המדינתיים, לפתח גם כלי מדיניות תומכי חדשנות באזורי הפריפריה על בסיס יתרונות תחרותיים אזוריים, דוגמת, המכון לייצור מתקדם (בכרמיאל), מרכז פודטק (קרית שמונה), רובעי חדשנות (בבאר שבע), או מרכזי הכשרה והדגמה מקומיים לדיגיטציה לענפים מסורתיים (כמו שראינו בגרמניה ובשוודיה).
IX. הגברת דיגיטציה ממשלתית – יש לפעול להנגשה והגברת הדיגיטציה של השירותים הממשלתיים (למשל אלו הניתנים ב"אזור האישי לעסקים") – כדי להקל את הממשק של העסקים מול הממשלה והרשויות. לדיגיטציה ממשלתית יכולות להיות גם השפעות חיצוניות חיוביות, שכן מלבד ההליך הבירוקרטי עצמו, דיגיטציה ממשלתית מהווה דוגמה אישית ומעודדת את העסקים להטמיע דיגיטציה אצלם בעסק לשימוש רחב יותר ובכך מסייעת להאצת החדשנות במגזר העסקי.
בא לכם.ן לשמוע קצת יותר?
לקריאה נוספת, לממצאים העיקריים על החמסמים בסקטור העסקי, סקירה משוואה של מגוון תוכניות שממשלות בעולם מקדמות לפי תפיסה רחבה של חדשנות – מוזמנים לדוח המלא באתר המכון. יש גם הקלטה של המושב באתר הכנס.
