במציאות הנוכחית, כשהקרקע רועדת תחת רגלי הדמוקרטיה הישראלית, יש משהו כמעט מרענן בלהפנות את המבט קדימה. אך לא מדובר בבריחה מההווה – להיפך. חשיבת עתיד לחיזוק החוסן (Foresight or Future Thinking) היא בדיוק התפיסה שיכולה לעזור לנו לעצב תמונת עתיד רצויה ולמפות דרכים להגיע אליה, במקום להיסחף בזרם האירועים.
במהלך החג נתקלתי בדו"ח מרתק של רשת מממני הדמוקרטיה (Democracy Funders Network) בארה"ב, שכותרתו "לדמיין עתידים טובים יותר לדמוקרטיה האמריקאית". המחקר, שמבוסס על עשרות ראיונות עם חוקרים, פילנתרופים ויזמים חברתיים, טוען שחברה שלא יודעת לדמיין את העתיד שלה מתקשה להגן על ערכיה ולממש את הפוטנציאל שלה
למה חשיבת עתיד חיונית דווקא עכשיו?
התקופה שאנו חיים בה בישראל מאופיינת בשיח ציבורי מקוטב. המתקפות על ה"דיפ סטייט" והשירות הציבורי הפכו לשגרה, והנרטיב הדומיננטי מציג את הדמוקרטיה הישראלית כמערכת מנוונת שיש לתקן – או גרוע מכך, לפרק ולבנות מחדש. הפרדיגמה הזו, שמתאפיינת בניסיונות לריכוז כוח והחלשת מנגנוני הביקורת, מקשה עלינו לדמיין אלטרנטיבות בונות.
הבעיה היא שכשאנחנו תקועים במאבקים על הישרדות הדמוקרטיה, קשה לנו להרים את המבט ולשאול: "איזו דמוקרטיה אנחנו בכלל רוצים לבנות?" אנחנו עסוקים בהגנה על הקיים במקום בעיצוב העתידי.
כאן בדיוק נכנסת חשיבת העתיד. היא מזמינה אותנו לצאת מהתגובתיות, להתרומם מעל הרעש היומיומי, ולהתחיל לחשוב במונחים של אפשרויות ותרחישים. לא כדי לברוח מההווה, אלא כדי להבין טוב יותר איזה עתיד אנחנו רוצים להגיע אליו – ואיך משם אפשר לגזור מה נדרש היום.
כלים של חשיבת עתיד במרחב הציבורי
יש מגוון כלים, מתודוגיות ופרקטיקות להתחיל לייצר אסטרטגיית חשיבת עתיד לחיזוק החוסן (אגב אנחנו מדברים על חלק מהם גם בקורס השאני מלמדת במרכז קיימא של אוניברסיטת חיפה). ממשלות וארגונים בעולם משתמשים בהם כדי לחזק את החוסן הדמוקרטי שלהם. הנה כמה מהם:
1. תכנון תרחישים (Scenario Planning) : במקום לנסות לנחש מה יקרה, אנחנו מפתחים 3-4 תרחישים אפשריים שמתארים עתידים שונים בתכלית. לדוגמה, תרחיש אחד עשוי לתאר עתיד של דמוקרטיה ישראלית משגשגת ומשתפת, בעוד אחר עשוי לתאר הידרדרות לשלטון אוטוריטרי. אבל המטרה היא לא להפחיד, אלא להבין את הכוחות הפועלים בכל תרחיש, המטרה היא לנסות לדמיין תמונות מוחשיות והשלכות של כל עתיד כזה – ולגבש אסטרטגיות שיעבדו ברבים מהם.
2. סריקת אופקים (Horizon Scanning) : זיהוי שיטתי של סימנים מוקדמים לשינויים – חברתיים, טכנולוגיים, כלכליים או פוליטיים – שעשויים להשפיע על הדמוקרטיה בעתיד. בישראל, סימנים אלה יכולים להיות מגמות דמוגרפיות, התפתחויות טכנולוגיות כמו בינה מלאכותית, או אפילו שינויים גאופוליטיים במזרח התיכון. הקשר הישראלי, המשמעות היא לזהות מגמות שעשויות להשפיע על עתיד הדמוקרטיה שלנו, כך למשל: כיצד שינויים במבנה האוכלוסייה (דמוגרפיה, הזדקנות, שינויים ביחס בין קבוצות אוכלוסייה) ישפיעו על הדמוקרטיה הישראלית בעוד עשור או שניים? איך פלטפורמות דיגיטליות ומהפכת הבינה מלאכותית ישנו את השיח הציבורי ואת האופן שבו אזרחים מתקשרים עם מוסדות המדינה?
3. תכנון אחורה (Backcasting): במקום לתכנן מההווה קדימה, אנחנו מדמיינים שהגענו לעתיד הרצוי ושואלים "איך הגענו לכאן?" ו"אילו צעדים היה עלינו לעשות?" זו שיטה מעולה בלי קשר, במיוחד רלוונטית בימי משבר למיפוי מפת דרכים לחיזוק מוסדות דמוקרטיים.
4. שלושת האופקים (Three Horizons) : מודל שחושב במקביל על שלושה מישורים: האופק הראשון הוא המערכת הנוכחית (למשל, הדמוקרטיה הישראלית כפי שהיא), האופק השלישי הוא העתיד הרצוי (הדמוקרטיה כפי שאנחנו שואפים שתהיה), והאופק השני הוא תקופת המעבר – שם מתרחשים החידושים והשינויים שיאפשרו את המעבר. למעשה בכל רגע נתון, המציאות כפי שאנחנו מכירים אותה (business as usual) נמצאת בנסיגה, וזוהי הזדמנות לנסות להבין מה המציאות כפי שהיא מתהווה לנו מול העיניים.
יישום בישראל: מסיפור של הישרדות לסיפור חזון
בישראל 2024, כשהשיח הציבורי סביב עתיד הדמוקרטיה הישראלית מתנהל בעיקר דרך נרטיבים של איום והישרדות, חשיבת עתיד יכולה לעזור לנו:
- להעשיר את השיח הציבורי – במקום להתמקד רק ב"מה אנחנו לא רוצים שיקרה", לפתח חזון חיובי למערכת דמוקרטית מתפקדת, חזקה ומכילה
- לבנות גשרים בין קבוצות – תהליכי חשיבת עתיד יכולים להפגיש בין קבוצות עם תפיסות עולם שונות, ולאפשר דיאלוג מבוסס על ערכים משותפים
- לפתח "שרירי חוסן" – חשיבה על תרחישים מאתגרים מחזקת את היכולת להתמודד עם משברים עתידיים, ומעניקה תחושת שליטה בעיצוב העתיד
אחד הממצאים המעניינים במחקר האמריקאי הוא שנוצר נתק בין קהילות העוסקות בעתיד לבין אלו העוסקות בדמוקרטיה. אני מזהה תופעה דומה גם בישראל – האנשים שעוסקים בחדשנות ובתכנון לטווח ארוך נוטים להתרחק מהשיח הפוליטי, בעוד שמגיני הדמוקרטיה ממוקדים בהווה ובעבר (בצדק, יש לומר).
בימים של אי-ודאות מתמשכת וערעור על ערכי יסוד, קל להיתפס לפוזיציה של הגנה. אבל כל מערכת שרק מתגוננת לאורך זמן מאבדת את החיוניות שלה. חשיבת עתיד מאפשרת לנו להתעלות מעל ההישרדות היומיומית ולהפוך מכח מגן לכח מעצב – כזה שלא רק דוחה איומים, אלא גם בונה אלטרנטיבות טובות יותר.
***
עכשיו תורכם: איזו דמוקרטיה ישראלית הייתם רוצים לראות בעוד עשור? ואילו צעדים נדרשים כבר היום כדי לפתח חשיבת עתיד לחיזוק החוסן?
