למדוד את הבלתי מדיד – ברומטר חדשנות ציבורית

ברומטר חדשנות ציבורית ( The Innovation Barometer), הוא הסטטיסטיקה הרשמית הראשונה בעולם על חדשנות במגזר הציבורי המיושמת כעת ב-5 מדינות, ומספקת ליזמים ציבוריים ומקבלי החלטות ידע שיטתי על מה שאלפי חדשנים עושים בפועל. חדשנות לא קוראית בווקאקום, היא מתרחשת באקו-סיסטם והרעיון של המברומטר הוא לנתח ולמפות את מה שקיים בפועל.

האתגר

השוק העסקי (חברות פרטיות) הוא מושא לסטטיסטיקה בינלאומית הניתנת להשוואה על חדשנות במשך כמעט שלושה עשורים, מה שמאפשר בתורו לאותן חברות, חוקרים ומקבלי החלטות במגזר הציבורי דאטה משמעותי לקבלת החלטות אסטרטגיות. הסטטיסטיקות שנצברות לאורך השנים מאפשרים השוואה בין מדינות, בין אזורים, בין ארגונים…

ובו בזמן, עבור המגזר הציבורי, אנחנו נשארים עם אנקדוטות ותחושות בטן במקום מתודולוגיה ונתונים סטטיסטיים על חדשנות. למעשה זה לא מאפשר זיהוי פערים, קביעת תעדוף מדיניות ויכולת להוביל מאמצי חדשנות ציבורית קדימה. בהעדר נתונים ובנצ'מרק להשוואה – קשה מאוד לשכנע שנדרשת אסטרטגיית חדשנות לאומית ששמה דגש על חדשנות של המגזר הציבורי עצמו.  

באופן פרדוקסלי, הצורך ביישום רחב של מדידה, ניתוח ודחיפה של חדשנות ציבורית מעולם לא היה גדול יותר, שכן בשנים האחרונות בעיות מערכתיות מורכבות העומדות בפני המגזר הציבורי צומחות ללא הרף במספר ובהיקף (שלום קורונה, שינוי אקלים, פערים חברתיים ומשבר אמון 👋). מערכות מורכבות, אתגרים זדוניים ויכולת מוגבלת של לחזות את השיבושים העתידיים – יצרו מצב שבו במקום שבו נדרשת הכי הרבה חדשנות (עבודת הממשלות בעולם), והמקום שיושב על מאגרי המידע הכי גדולים (שלום ביג דאטה, רכש ממשלתי ועוד) – יש בעצם הכי פחות ידע על פתרונות קיימים בזירה של חדשנות ציבורית.

הפתרון הראשוני

מתוך שאיפה לצמצם את הגירעון בנתונים (כי בסוף – מה שאתה לא מודד, לא יכול להתקדם), בשנת 2015 החל המרכז הלאומי הדני לחדשנות במגזר הציבורי (Danish National Centre for Public Sector Innovation ), בשיתוף עם הלשכה הסטטיסטית של דנמרק, לבנות מתודולוגיה שתפריד בין מיתוסים למציאות.

אחת המשימות הראשונות הייתה ליצור סוג של "מוצר ציבורי" חדש, מאגר נתונים ציבורי שמאפשר הבנה של אקו-סיסטם של חדשנות ציבורית לקבוצה מגוונת של שחקנים – אנשי מדיניות, נותני שירותים, חוקרים ועוד –  מבלי להפחית את זמינותו לאחרים. הרעיון היה למנף את השיח שהחל בזמנו בצוות של 4 עובדים (דאז) של המרכז למסגרת רחבה של כ-800,000 עובדי המגזר הציבורי בדנמרק בלבד.

התוצאה הייתה בעצם ברומטר החדשנות, הסטטיסטיקה הרשמית הראשונה בעולם על חדשנות ציבורית.  

מה מודדים?

כשהחל פיתוח ברומטר החדשנות הציבורית, השאיפה היתה ללמוד מהניסיון והפרקטיקה הנהוגה במגזר הפרטי, הצוות חיפש הדרכה ב"מדריך "אוסלו" של ארגון ה-OECD והאיחוד האירופי, מדריך שנתפס כקונצנזוס בינ"ל במדיניות חדשנות. מדרך אוסלו קובע כי חדשנות הינה: "חידוש או שיפור של תהליך או מוצר, ששונה באופן מהותי מהתהליכים או המוצרים הקודמים של העסק, ושנעשה זמין למשתמשים פוטנציאליים (תוצר) או לשימוש בידי העסק עצמו (תהליך)".

ההגדרה המרחיבה של מדריך אוסלו לעיל, מדגישה למעשה שתי משמעויות חשובות. ראשית, מו"פ טכנולוגי איננו רכיב הכרחי בהגדרת החדשנות – ישנן פעולות חדשניות שאינן כרוכות במו"פ. שנית, חדשנות איננה בהכרח רק יצירת דבר שהוא חדש לגמרי – די בכך שהוא חדש לארגון (בין אם חברה עסקית או משרד ממשלתי*. הגדרה מרחיבה זו כוללת גם הטמעה של שיטה ארגונית או כלי דיגיטלי או מכשור טכנולוגי שפותחו מחוץ לארגון, או מחוץ למדינה.

הברומטר נועד לתת תמונת ראי למגוון נושאי חדשנות ציבורית: כגון סוג חדשנות, שימוש חוזר בחדשנות, שיתופי פעולה, מימון, הפצת חדשנות, ערך שנוצר, הערכה, מניעים וחסמים ותרבות ארגונית במקום העבודה.

איך מודדים?

"מדריך אוסלו" האמור ממליץ למדוד חדשנות ברמת היחידות המשפטיות הקטנות ביותר בעלות סמכות ביצוע. בהקשר של המגזר הציבורי זה אומר מקומות יחידות קצה; היינו לא "מערכת חינוך", אלא ביה"ס וגני ילדים; לא "מערכת רווחה" אלא הוסטלים, בתי אבות וכו'.

השאלון שמילאו העובדים במקומות העבודה במגזר הציבורי נשאלו האם הם הציגו חדשנות במשך שנתיים. הצוות אגב עשה התאמות להגדרות של חדשנות "לא טכנולוגית" במדריך אוסלו, והחליף, למשל, חדשנות שיווקית במגזר הפרטי בחדשנות ציבורית בתקשורת ודוברות.

הברומטר הגדיר חדשנות ציבורית כמשהו חדש, או שיפור משמעותי באחד מהבאים:

  • תהליכים או שיטות ארגון
  • שירותים
  • מוצרים או
  • תקשורת (פנימית או חיצונית)

כיאה להגדרה – החידוש חייב להיות חדש במקום העבודה הספציפי, אבל מקום העבודה לא חייב להיות הממציא המקורי. ניתן גם להעתיק , להטמיע, לעשות אדפטציות ולקבל השראות מגופים אחרים. היות ומדובר בחדשנות ציבורית, נוסף קריטריון נוסף – שהתוצאה צריכה הביא ערך (impact)   מוגבר באחד מהבאים:

  • איכות שירותים טובה יותר
  • יעילות ומועילות באספקת השירות
  • מעורבות אזרחים מוגברת או
  • שביעות רצון העובדים

סקיילביליות – תפוצה רחבה

מדידה פנימית בדנמרק זה חשוב, אבל כדי להבין תמונה מלאה יותר על מצב החדשנות הציבורית הצעד הבא היה הפיכת המתולוגיה לפרקטיקה בינלאומית. וכך במהלך השנים 2017-18 נורבגיה, שוודיה, איסלנד ופינלנד ערכו כולן סקר לאומי, תוך הסתמכות על המתודולוגיות והגדרות דומות, אם כי הותאמו במידה מסוימת כדי לשרת טוב יותר את אטרטגיית החדשנות הלאומית. המאמצים המתמשכים שלהם תרמו גם להתאמות מתודולוגיות, לשיפור עיצוב הסקר המקורי.

כיום המדינות הנורדיות כבר השלימו סבב שני ורחב יותר (נורבגיה 2019, שוודיה 2021) וחלק אף סבב השלישי (דנמרק 2020), מה שמאפשר השוואה בינלאומית לאורך זמן.

עם זאת, ההתפתחות המשמעותית ביותר היא העניין הגובר והביקוש הגובר להדרכה מעשית כיצד מטמיעים את סטנדרט המדידה באופן רחב. כדי לענות על הביקוש, 50+ שחקנים מ-19 מדינות שותפים כעת ליצירת המדריך של קופנהגן  כדי להנגיש את הידע שנצבר על איך ומדוע כל מדינה יכולה להפיק תועלת מיצירת ברומטר חדשנות.

ייחודיות והשלכות

ברומטר החדשנות הוא סקר לאומי נרחב ראשון על חדשנות ציבורית, המשתרע על כל רמות הממשל (מרכזי, מקומי, יחידות קצה), בהתאם לתקני איכות בינלאומיים לסטטיסטיקה.

הברומטר שונה מרוב מאגרי המידע הסטטיסטיים, שכן המשיבים הם בעצם משתמשי קצה – יזמים ציבוריים או כאלו שכרגע לא מחדשים אך מבקשים להשתפר ולהטמיע יכולות חדשנות בעשייה הציבורית. הדגש הוא על גישה מעשית – למרות שמדריך אוסלו היה נקודת מוצא, כל שלב מונחה על ידי הצרכים של אלה שישתמשו בתוצאות. השאלות נבחרות ונבדקות כדי להתאים לעניין ולחוויות החיים האמיתיות של משרתי ציבור ולא למסגרות תיאורטיות. השאיפה של הברומטר לייצר תמונת מצב על מצב החדשנות הציבורית כיום, לסייע בזיהוי פערים ובעיקר לאפשר קבלת החלטות שיקדמו עוד צעדים של חדשנות ציבורית.

ומה המצב בארץ הקודש?

או, חשבתי שלעולם לא תשאלו (לא, לא באמת… 🙃). ובכן – נתחיל בחדשות הטובות: שתדע כל אם עברייה שהמוח היהודי יודע לחדש ולהכניס פתרונות יציתיים יש מאין גם במגזר הציבורי. אממה…

ובכן לפי סקירה של קולגות ב-OECD, אומת הסטארט-אפ קצת מאלתרת. יש יוזמות ספורדיות פה ושם, אך לא תפיסה מערכתית מורכבת עם מטרות ברורות של קידום חדשנות ציבורית. כדי להביא ערך משמעותי נדרש מיפוי של השחקנים, הנכסים, מערכות היחסים וזרימות המידע, טכנולוגיה ומשאבים המשפיעים או קובעים את יכולת יצירת החדשנות בתוך המגזר הציבורי.

קשה לשפר משהו שנשאר מעורפל. השלב הבא יהיה יצירת בנצ'מרק ראשוני (ממש כמו הברומטר) ואז החלטה על מה הן מטרות-העל (missions) שהמגזר הציבורי מבקש לקדם בהן חדשנות.

ריטה גולשטיין-גלפרין

ריטה גולשטיין-גלפרין

בקצרה: חיה, חוקרת ונושמת את עולמות המנהיגות והחדשנות – בעיקר השילוב בינהם כמחולל שינוי.

בהרחבה: מרצה ומנטורית, מנהלת תכנית הכשרה למנהלים בסקטור הציבורי; יזמת חברתית; מייסדת של האקסלרטור לחדשנות ציבורית; עו"ד ודיפלומטית לשעבר ומקימה של הנספחות הכלכלית ל-OECD.
משרתת ציבור בכל רמ"ח אברי. יזמת בנשמתי.

פוסטים נוספים

אסטרטגיה

ישראל ויעדי פיתוח בר קיימא: תכנון אסטרטגי

מדינות העולם התחייבו להטמעת SDGs, וכך גם ישראל קבעה שיש לעשות תכנון אסטרטגי לפי יעדי פיתוח בר קיימא. אך החלטות לחוד, ומציאות לחוד – מיפוי הפער בביצועים

השוואה בינלאומית

הרחבת תפיסת החדשנות – לא על המו"פ לבדו

פערי פיריון? כלכלה דואלית? האטה? הרחבת תפיסת החדשנות ויצירת תמריצים לכלל ענפי המשק הם אחד המפתחות להשגת צמיחה מכלילה. דוח המלצות

כל הזכויות שמורות – Makeover Strategy – ריטה גולשטיין-גלפרין ©  2019-2020.
התכנים בבלוג מייצגים את דעותיי האישיות בלבד.

חדשנות. מנהיגות. שינוי

בין אם אתם משרתי ציבור בעבר או בהווה, יזמים חברתיים, יועצים שמלווים תהליכי שינוי או פשוט תומכים נלהבים מבחוץ – בואו להיות חלק מהשינוי!

משרת-הציבור-של-המאה-ה21