אנחנו חיים בעידן שבו נדרשת מנהיגות מערכתית יותר מכל; משהו לא עובד לנו.

עידן בו הבעיות חברתיות-כלכליות-סביבתיות הולכות ונעשות רבות ומורכבות יותר, זאת לצד מהפיכה דיגיטלית המעניקה לאזרחים ידע, כוח וקול שלא היו מנת חלקם בעבר. העולם הופך שטוח יותר ודורש יותר שקיפות, יותר הנמקה של החלטות ובעיקר שירות טוב יותר.

כן, גם יותר דמוקרטיה לא תזיק… גם זה לצערי חלק מתופעה בינלאומית של רידוד השיח והגברת הקוטביות. בטח יהיה פוסט נפרד בנושא מתישהו.

בד בבד, שיתופי פעולה הוגדרו על ידי האו"ם ככלי מרכזי להתמודדות עם בעיות כדור הארץ ולהשגת פיתוח עולמי בר קיימא, והי שת"פ אף זכה ליעד בפני עצמו במסגרת 17 יעדי פיתוח בר קיימא לקראת 2030. שיתופי פעולה מערכתיים הם מורכבים. בניגוד לשותפויות המכוונות להחלפת תועלות בלבד, במקרה הזה המטרה היא "להזיז מחט בערימת שחט" – לעשות שינוי בתוך המערכת המורכבת שמיפינו.

תפקיד המדינה במנהיגות מערכתית

אימוץ גישה מערכתית מחייב התאמות רבות מצידן של ממשלות – שינוי תהליכי פתרון בעיות בשיטות ליניאריות מסורתיות, הסתכלות שונה על תכנון אסטרטגי ושינוי התפיסה של רפורמות כהתערבות בודדת. במקום אלו ממשלות צריכות להקדיש משאבים לבניית יכולות לחזות תרחישים עתידיים וליצירת מנהיגות המניעה טווח רחב של שחקנים להתמקד בהשגת טוב משותף במקום בהשגת אינטרסים צרים. גישה מערכתית מחייבת שחקנים בתוך הממשל, על רמותיו השונות, לעבוד יחד.  ­­­

בדו"ח של מקינזי, אשוקה ועוד 5 ארגוני שינוי מערכת חברתיים, ישנה קריאה לממשלות להגדיר מחדש את תפקידן בפיתוח אקו-סיסטם של חדשנות בשירותים חבריים ולתמוך בשינויים מערכתיים. הטענה המרכזית היא כי ממשלות יכולות להבטיח הובלת שינוי היא דרך מיזמים משותפים עם ארגוני חברה אזרחית, דרך שינוי שיטת התגמול לתשלום-פר-הצלחה (pay for success), ע"י מימון התנסויות ואימוץ של פתרונות שעובדים למדיניות כללית. הדוח קורא למגזר הציבורי לקחת חלק פעיל יותר בעיצוב אקו-סיסטם וקהילות של הובלת שינוי מערכתי באתגרים חברתיים מורכבים.

מעבדות חדשנות במערכת החינוך בליבריה

רפובליקת ליבריה היא מדינה בחוף המערבי של אפריקה.

בימים שבהם מדינת ישראל גועשת ורועשת על משבר החינוך המתמשך בישראל, דווקא ליבריה מציגה מודל מעניין של שיתוף פעולה רב-מגזרי. בתוכנית לקידום החינוך בליבריה– (Liberian Education Advancement Programme – LEAP), מפעילים פרטיים מנהלים בתי ספר ציבוריים ללא שכר לימוד בזמן שממשלת ליבריה מאיישת את התפקידים ומפקחת עליהם. לכאורה מודל התקשרות רגיל, אך הייחuדויות של המודל באה דווקא מהגמישות הרבה במודל LEAP. בתי הספר משמשים כמעבדות חדשנות עבור מערכת בתי הספר הליברית. הם רשאים לשנות את תכנית הלימודים, לאמץ ולבדוק שיטות וגישות פדגוגיות, ויכולים להוכיח את הצלחתם בזמינות לציבור, בפיקוח ממשלתי פנימי וכן הערכות חיצוניות מאומתות.

אחריות זו, יחד עם החופש לנסות שיטות חדשניות חדשות למערכת החינוך הליברית, מבטיח איכות גבוהה בחינוך לתלמידים. המעבדות מגבירות בעצם את היעילות והמועילות של המערכת בסוף של דבר ותרומות למנהיגות מערכתית משתפת – ולאור העבודה שהן כפופות מראש למשרד החינוך הליברי, מאפשרות הטמעה רחבה יחסית בקלות.

נקודות מינוף בתוך המערכת

אז מה עושים? מחפשים נקודות מינוף (Leverage Points) הן מקומות בתוך מערכת מורכבת ששינוי קטן המתרחש בהם יכול להניע לשינוי גדול בכלל המערכת. נקודות מינוף מאפשרות לזהות את נקודת ההתערבות במערך הכוחות שתאפשר לייצר יותר ממה שאנחנו רוצים ופחות ממה שלא.

ניתוח המערכת והבנת עולם הבעיה לעומק יאפשר לנו לזהות את הפערים הקיימים והיכן הן נקודות המינוף שיניבו את מירב התוצאה.

דוגמאות לאזורים היכולים להוות נקודות מינוף להתערבות במערכת באופן אשר יוביל לשינוי שלה הן:

• מודלים מנטליים
• מבנה המערכת
• חוקי המערכת (תמריצים, עונשים, מגבלות) ומי שקובע אותם
• מבנה זרימת המידע (למי יש ולמי אין גישה ולאיזה מידע)
• ועוד

מנהיגות מערכתית הלכה למעשה

כן, אני שומעת אתכם צועקים "טוב תגיעי לנקודה כבר… מה זה מנהיגות מערכתית ואיך היא שונה משת"פ רב-מגזרי רגיל?!". אההה… זה אר בראש שלי?! 😜

מנהיגות מערכתית (Systems-Led Leadership) היא גישה הגורסת כי אין די בשיתוף מידע ופעולה בין שחקנים שונים במערכת. לטווח הארוך נדרשת פונקציות או תפקידים נוספים לטיוב המערכת עצמה שיגרמו לה להתנהל בצורה יעילה ומועילה יותר.

החוקרת דניאלה פאפי, מגדירה מנהיגות מערכתית כ"נקיטת פעולות עקביות, מבוססת על הבנה כלשהי של מערכת, מתוך כוונה לשפר את השפעה של קשרים אחרים במערכת". במילים אחרות, מדובר בפעילויות שנועדו לקדם מערכות קולקטיביות משתנות.

לא לקדם פתרון קונקרטי בתוך המערכת – אלא לטייב את המערכת עצמה.

לפי תפיסה זו ארגוני פלטפורמה שלא בהכרח מובילים מהלכים באופן ישיר, הם שחקן משמעותי בעיצוב אקו-סיסטם ומערכת מורכבת. שחקן שפועל בפריזמה של מנהיגות מערכי יתמקד באופן זרימת המידע וההשפעות בין השחקנים השונים במערכת. בקונטקסט הישראלי ניתן לציין לדוגמה את הפורום לכלכלת אימפקט, שנועד להסתכל על המערכת כמערכת ולא פתרון אתגרים קונקרטיים בתוך השדה.

שדה של יוזמות קיימות	יזמות חברתית מובילה	קולקטיב אימפקט	מנהיגות מערכתית
מיפוי ראשוני של שדה הפתרונות האפשריים – מי הם השחקנים? מה סוגי הפתרונות?	השחקן המרכזי במודל זה הוא היזם החברתי. תפיסת המציאות מושפעת מאוד מהעולם היזמי והתאגידי – של סקיילביליות הפתרון	ארגון מוביל ושת"פ לטווח בינוני בין מספר שחקנים שמתאחדים סביב בעיה מורכבת	לא מוגדר בזמן, וכל שחקן בתו המערכת פועל לטיוב המערכת עצמה ותמיכה בשחקנים האחרים
כל נקודה מסמנת "שחקן" במערכת – אקטיביסט, ארגון חברתי, קואליציה או לעיתים גוף ממשלתי	ישנם שיתופי פעולה מסויימים, אך הגישה היא יותר של התמזגות ויתרון לגודל	ארגון שדרה שמתואר פעמים רבות כ"מנצח" על התהליך ומונע התברברות מיותרת של השחקנים השונים	הדגש הוא על הבנת הדינימיקות של המערכת, וכל אחד אחרי בו זמנים גם על עצמו וגם על כולם לשיפור יחסי הגומלין
הפערים (החלל הריק) הם פערי ידע, פערי שפה, העדר למידת עמיתים וסינרגיות	מודל שמושתת על תפיסת תחרות, שכן "המנצח לוקח את הכל" וצריך לאתר את ה-פתרון שייתן מענה לבעיה החברתית המדוברת	יש מאמץ לאפיין את הדרישות, המאפיינים והכישורים הנדרשים לארגון שדרה מוביל כדי לקדם את השינוי המערכתי

אז מה עושים עם זה מחר בבוקר?

וואלה לא יודעת. לא כל פוסט חייב להסתיים עם קריאה קונקרטית לפעולה.

חשיבה מערכתית וצלילה לעומק עולם הבעיה, כדי לטייב את המערכת עצמה – נראה לי הכרח. צורך השעה.

אני חושבת שאולי זה הצד שיצליח לרתום אותנו ביחד ולייצר פה מחר קולקטיבי טוב יותר.