הדפוסים הסמויים: שימוש בארכיטיפים לחדשנות והובלת שינוי

אתגרים חברתיים-סביבתיים מורכבים כמו התחממות גלובלית, זיהום אוויר ומים, ועוני הינם בעלי מורכבות רבה. הם נובעים ממערכת של גורמים ביולוגיים, פיזיקליים, טכנולוגיים, כלכליים, חברתיים ופוליטיים המשפיעים זה על זה בדרכים מורכבות. לעתים קרובות קשה להבין את השורשים האמתיים של הבעיות האלה ואת הדינמיקות העמוקות המניעות אותן.

יתרה מכך, במצבים רבים פתרונות שנראים לכאורה טובים ויעילים עלולים בפועל להוביל לתוצאות הפוכות ממה שמצופה. הדבר נובע מהבנה חלקית של מארג היחסים הסיבתיים והשלכות הצד הבלתי צפויות שלהם. שימוש בארכיטיפים לחדשנות והובלת שינוי יכול לסייע להבין את המסגרת המורכבת של כוחות מניעים במערכת. כך למשל, מדיניות המעודדת את המעבר לדלקים "ירוקים" כמו גז טבעי כפתרון ל"אנרגיה נקייה", עשויה להאיץ את קצב ההתחממות הגלובלית עקב דליפות של גז מתאן בעל השפעה חזקה על אפקט החממה.

תורת המערכות והחשיבה המערכתית יכולות לסייע בהבנה כוללת יותר של המורכבות שבאתגרים אלו. אחד הכלים המרכזיים בתורה זו הוא ניתוח של לולאות סיבתיות – מערכות מעגליות של גורמים המשפיעים זה על זה. תרשימי לולאות סיבתיות משמשים לתיאור ויזואלי של מערכת היחסים החוזרת והמתמשכת בין הגורמים השונים.

לולאות משוב מורכבות מסדרה של מרכיבים שמשפיעים ומזינים זה את זה, ולמעשה יוצרות השפעה מעגלית של חלקי המערכת המורכבת זה על זה באמצעות משוב והיזון חוזר. הן הסיבה המרכזית לכך שמערכות מורכבות עשויות לגדול או לדעוך בקצב אקספוננציאלי מהיר. במערכת חברתית מייצרות הלולאות משוב פנימי ומחזקות את שורשי הבעיה, כך שלעיתים פעולה במערכת עשויה להביא לביטול או להגברה של אירועים בה.

לולאת משוב מחזקת מגבירה את התופעה, ככל ש-א' יקרה יותר – כך יתגבר גם ב'. לולאת משוב מחזקת (מסומנת ע"י "+", ולכן מכונה גם חיובית) עלולה להביא ליציאתן של מערכות מאיזון, ובמקרים קיצוניים אף להכחדה והתמוטטות של המערכת כולה. לולאת משוב מאזנת, המסומנת בסימן "-" ולכן מכונה לעיתים גם שלילית, מייצרת יחס הפוך בין פעולה לתוצאה, ופעמים רבות מובילה לאיזון מחדש של המערכת.

בסקירה על כלים של מיפוי מערכתי, יש הרחבה על המודל של לולאות משוב וכיצד להשתמש בו.

מחקרים מגוונים מצאו דפוסים חוזרים של לולאות סיבתיות המתקשרים לסוגים שכיחים של אתגרים חברתיים-סביבתיים וכשלים אופייניים בהתמודדות עמם. דפוסים אלה של לולאות משוב, הידועים כ"ארכטיפים", מהווים למעשה תבניות מוכרות שבאות לידי ביטוי שוב ושוב במצבים שונים. שימוש בארכיטיפים לחדשנות והובלת שינוי מאפשרים לראות את התמונה הכוללת ואת הדינמיקה המרכזית המניעה מערכת של אתגרים וכשלים במקום להתמקד בפרטים הספציפיים.

במילים פשוטות יותר: ארכטיפ עם נרטיב שכיח שקיים בהרבה מערכות. דרך לספר את הדינמיקה בתוך המערכת ולהבין את הכוחות המניעים שלה.

השימוש בארכיטיפים לחדשנות והובלת שינוי תפס תאוצה בשנים האחרונות, וישנן עשרות תבניות. הנה השכיחות מבינהן:

שם ארכטיפ מערכתיהסיפור של שימוש בארכיטיפים לחדשנות והובלת שינוי
פתרונות שמחריפים את הבעיההשפעות חיצוניות שלא לקחנו בחשבון. ניסיונות לפתור את הבעיה, בעצם מחזקים אותה
העברת הנטליצירת תלות בלתי מתוכננת של גורם חיצוני שיזין את המערכת ויניע תהליכים
הגבלות לצמיחהמגבלות שנוצרות מיתרון לגודל, במקום להמשיך ולשפר ולהרחיב את הסקייל של המענה החברתי – זה יוצר תקרת זכוכית שמייצרת בעיה
הצלחה למצליחניםיצירת תמריצים עבור הטיה ראשונית בחלוקת משאבים, עיוות יחסי כוח בין שחקנים שונים במערכת
צניחת מטרותסיפור של התדרדרות למכנה המשותף הנמוך ביותר, ועדכון מטרות תוך כדי תנועה כדי להצדיק אי הצלחה
טרגדיה של רכש משותף/ מוצר ציבוריתופעה שבה כל שחקן במערכת ממקסם את הרווחים שלו, ובכך תורם להתרסקות של המערכת המשותפת
יריבים בשוגגיצירת ניגוד עניינים מובנה, ולא מתוכנן, בין שחקנים שמקדמים את אותה המטרה ובאופן הגיוני היו אמורים להיות שותפים לדרך
אסקלציהתחרות קשה על משאבים/ שיח ציבורי שבסוף מייצרת יריבות ופגיעה במטרות ובמערכת

ארכטיפ מערכתי מוכר אחד הוא " פתרונות שמחריפים את הבעיה"(Fixes that backfire).  ארכטיפ זה מתאר מצב בו יישום פתרון מהיר כלשהו לבעיה מסוימת אכן מביא לראשונה להקלה בתסמינים, אך לאחר זמן היא גורמת דווקא להחרפת הבעיה ולסיבוכה מעבר למצב המוצא.

דוגמה לכך היא המקרה של בצורת והידלדלות מקורות מים. פתרון מידי נפוץ הוא הגברת ההפקה של מים מאקוויפרים – מאגרי מי תהום. במבט ראשוני, שאיבה זו אכן מאפשרת לספק מים לצרכים שונים ולרגע נדמה שהמשבר חולף. אך בטווח הארוך, שאיבת היתר ממי התהום גורמת לצניחה בלתי הפיכה במפלסם ולידלדול המאגר, באופן שהופך את משבר המים למחריף. מה שהיה פתרון זמני הפך להיות חלק מהבעיה העמוקה יותר.

בואו ננסה לצייר את הדינמיקה של המערכת הזו (גרפים למטיבי לכת, תרגישו חופשי לדלג אם לא בא לכם להתאמץ 😝).
אנחנו מתחילים בלולאה הפנימית – זוהי לולאה מאזנת (שלילית). ככל שהבעיה עולה – הפתרון עולה, ככל שהפתרון עולה, הבעיה פוחתת. למעשה נראה כמו מצב אידיאלי. אבל, שימו לב לחץ החיצוני שיוצא מהפתרון – זהו חץ מחזק שמגדיל השלכות חיצוניות ובעצם מחזק את הבעיה עוד יותר. החץ הזה פועל לרוב בשיהוי מסוים, ולכן ברגע הראשון נדמה לנו שהפתרון הצליח – אבל מבט ביקורתי בזום אאוט מעלה שלמעשה רק הגדלנו והגברנו את הבעיה.

היתרון של ארכטיפים שהם עוזרים לנו לזהות דינמיקה קיימת בתוך מערכות, ואולי ללמוד משהו מניסונות קודמים עבור הבעיה שלנו.

דוגמא מעניינת לשימוש בארכיטיפים לחדשנות והובלת שינוי היא שימוש מוגזם בחומרי הדברה כימיים בחקלאות. בתחילה, חומרי ההדברה נועדו להגן על היבולים החקלאיים מפני מזיקים ולשפר את התפוקה, אך השימוש היתר בהם הוביל לתוצאות הרסניות. לדוגמה, בהודו, השימוש הנרחב בחומר ההדברה המונוקרוטופוס הוביל לפגיעה קשה במגוון הביולוגי ולהרעלת קרקעות וזרמי מים (דו"ח הבנק העולמי, 1998). כמו כן, שימוש ממושך בחומרי הדברה תרם להתפתחות עמידות של מזיקים, כפי שקרה עם חרקי הקוטונית שפיתחו עמידות לחומרים ממשפחת הפיריתרואידים. 

הנה עוד דוגמה, בנושא שאולי יותר קרוב לליבנו – שימוש באנטיביוטיקה עבור ילדנו. שימוש לא נבון ויתר באנטיביוטיקה לטיפול בזיהומים חיידקיים הוא עוד ביטוי לארכיטיפ זה. בתחילה, האנטיביוטיקה הצילה חיים רבים על ידי דיכוי זיהומים קשים. אך השימוש המוגזם והבלתי מבוקר בה, הן ברפואה והן בחקלאות, הוביל להתפתחות עמידות חיידקית נרחבת. כיום, החיידקים העמידים לאנטיביוטיקה גורמים למחלות קשות ולתמותה גבוהה יותר, ומהווים איום בריאותי גלובלי. למשל, בארה"ב לבדה יש כ-2.1 מיליון מקרים של זיהומים עמידים לתרופות מדי שנה, ולפחות 23,000 מקרי מוות.

ארכטיפ נפוץ אחר הוא "טרגדיית המשאב המשותף (Tragedy of the Commons). במצבים רבים, קבוצות או ארגונים שונים תלויים וצורכים מאותו משאב סביבתי כגון קרקע חקלאית פוריה, שטחי מרעה, מקורות מים או אוויר נקי. כל קבוצה ממקסמת את ניצול המשאב כדי להגשים את יעדיה ומטרותיה הספציפיים, תוך התעלמות מהשפעותיה על המשאב המשותף. היות שכל קבוצה רואה את המשאב כזמין לשימושה הבלעדי, היא תמשיך לנצלו ולנשל גורמים אחרים באופן שיגרום לבזבוז המשאב ולניצולו היתר, עד כדי הרס המשאב והרעת מצבה היא.

חשוב להבהיר שלא מדובר רק במוצר ציבורי (שבו בהגדרה יש כשל שוק, והמדינה נכנסת לתמונה – כמו היבטים של בטחון לאומי, חינוך ממלכתי ועוד). דוגמה מובהקת יכולה להגיע מבניינים משותפים. כך למשל במיני-סדרה פופולרית על משבר הדיוק הציבורי בעיר Yonkers (מדינת ניו-יורק), מעלה דוגמה לשימוש בארכיטיפים לחדשנות והובלת שינוי – מתוך הבנה שמגדלי הדיוק הציבורי (המכונים "פרויקטים") נכשלים לרוב בשל השטח המשותף בבניין, כמו לובי, חדר מדרגות ולובי אשר הופכים לשטח מופקר שנרקומנים ונציגי כנופיות משתלטים עליו.

דוגמאות נוספות לארכטיפ זה הן ניצול יתר של אדמות מרעה על ידי רועי צאן שונים באזור מוגבל, דיג יתר של אוכלוסיות דגים בימים הגובלים במספר מדינות הפוגעת הן בהיצע המגוון הביולוגי של הדגים וגם בשימור הסביבה הימית, וכן פליטת מזהמים לאוויר על ידי מפעלים וערים ללא תיאום והגבלות. התוצאה היא דילדול והרס של אותם משאבי טבע, אך כל גורם רואה בצעדיו תגובה הגיונית להגנה על האינטרסים הפרטיים שלו.

שננסה לצייר את הדינמיקה? שוב זה ממש למטיבי לכת (וכמובן חננות כמוני, שמנסים למדל את המציאות 😜)

הלולאות פה קצת יותר מורכבות: אנחנו מתחילים בשני מעגלים לולאות מחזקות עבור שני שחקנים (שני מעגלים במאונך בצד שמאל). הפעולות שלהם נועדו להשיא את הרווחים שלהם. בשיהוי מסויים, סה"כ הפעילות מייצרת לולאות מאזנות (הלולאות החיצוניות) אשר פוגעות ברווחי הנטו של כל פרט בשל השחיקה המתמשכת של המשאב המשותף.

ניתוח של דפוסי ארכטיפים כאלה מאפשר להעמיק את ההבנה של דינמיקות הכוח הגלומות במערכות חברתיות-סביבתיות מורכבות. כפי שהוצג לאורך הבלוג, ניתוח מעמיק של דפוסי הארכיטיפים חושף את הדינמיקות העמוקות והכוחות המניעים המעכבים יוזמות שינוי במערכות מורכבות. 

בהבנת ארכטיפם כמו "פתרונות שמחריפים את הבעיה" או "טרגדיית המשאב המשותף", ניתן לצפות מראש כשלים אפשריים של גישות חדשניות ולהימנע מהשלכות בלתי רצויות. תהליכי חדשנות נדרשים לא רק להתמקד בפיתוח הפתרון או המדיניות, אלא גם לשים לב לדינמיקות ולפתח אסטרטגיות ממוקדות לשבירת הלולאות השליליות. רק גישה מערכתית וראייה רחבה כזו תאפשר בסופו של דבר לקדם פתרונות בני-קיימא לטווח ארוך, ולא רק "טיפול בתסמינים" הממשיך ומחריף את הבעיה במעגליות אינסופית.

מילת אזהרה: חשוב לזכור מדובר בדפוסים שכיחים במערכת, לא בשבלונה אחידה. כל בעיה חברתית מורכבת בעלת מאפיינים יחודיים, ולא תמיד נמצא ארכטיפ מוגדר ומובנה שמתאר בדיוק את הדינמיקה שאתם צופים. חשוב לא להגרר למצב מנטלי של "מי שיש לו פטיש, רואה רק מסמרים לנגד עיניו".

מכאן נגזרת החשיבות הגדולה של שימוש בארכיטיפים לחדשנות והובלת שינוי בקרב כלל השחקנים המעורבים בחדשנות חברתית והובלת שינוי מערכתי. חשוב לשמוע פרספקטיבה, לתת במה למגוון קולות, להבין היכן נמצאות נקודות הכאב האמיתיות של כל שחקן – החל מקובעי מדיניות, ארגוני חברה אזרחית, יזמים חברתיים וטכנולוגיים, מנהלים בארגונים עסקיים ועד חוקרים ואנשי אקדמיה ובעיקר המוטבים עצמם.

רק דרך שיתוף פעולה בין כלל הגופים הרלוונטיים והטמעת חשיבה מערכתית ארכיטיפית כחלק אינטגרלי מתהליכי החדשנות וקבלת ההחלטות, ניתן יהיה להגביר את הסיכוי להצלחה של חדשנות חברתית ולהשגת השפעה לאורך זמן.

ריטה גולשטיין-גלפרין

ריטה גולשטיין-גלפרין

בקצרה: חיה, חוקרת ונושמת את עולמות המנהיגות והחדשנות – בעיקר השילוב בינהם כמחולל שינוי.

בהרחבה: מרצה ומנטורית, מנהלת תכנית הכשרה למנהלים בסקטור הציבורי; יזמת חברתית; מייסדת של האקסלרטור לחדשנות ציבורית; עו"ד ודיפלומטית לשעבר ומקימה של הנספחות הכלכלית ל-OECD.
משרתת ציבור בכל רמ"ח אברי. יזמת בנשמתי.

פוסטים נוספים

כל הזכויות שמורות – Makeover Strategy – ריטה גולשטיין-גלפרין ©  2019-2020.
התכנים בבלוג מייצגים את דעותיי האישיות בלבד.

חדשנות. מנהיגות. שינוי

בין אם אתם משרתי ציבור בעבר או בהווה, יזמים חברתיים, יועצים שמלווים תהליכי שינוי או פשוט תומכים נלהבים מבחוץ – בואו להיות חלק מהשינוי!

משרת-הציבור-של-המאה-ה21